שינויים פיזיולוגיים במהלך ההיריון

שינויים פיזיולוגיים במהלך ההיריון

במהלך ההיריון מתרחשים בגופך שינויים רבים. חלקם נחשבים לפתולוגיים מחוץ לתקופת
ההיריון (כמו בצקות ברגליים או עלייה בדופק) ובכל מקרה הם מעוררים שאלות רבות ואף חששות במהלך ההיריון.
בהמשך נסקור את כל מערכות הגוף המשתנות בהריון, נפרט את השינויים החלים בהן, נשיב על שאלות אופייניות שעשויות להטריד אותך וננסה להפיג את החששות.

 

מערכת המין

  • הרחם הוא איבר שרירי בגודל אגס, במשקל 70 גרם. עם התקדמות ההיריון מסת הרחם גדלה  ומתרחבת בתאי השריר ומגיעה עד למשקל של 1,100 גרם לקראת הלידה. בנוסף, ישנה עלייה במספר כלי הדם ובנפחם.
  • עם תחילת תהליך הלידה, הופך דופן הרחם לדק יותר - עד 1.5 ס"מ בחלק התחתון (וזו הסיבה, אגב, שניתוחים קיסריים מתבצעים בחלק זה של הרחם).  עד לשבוע ה- 12, כשהרחם עדיין בתוך האגן, ניתן לצפות בעובר באולטרה-סאונד נרתיקי. החל מהשבוע ה־ 12 הרחם עולה מאזור האגן לבטן ואז ניתן לצפות בעובר באולטרה-סאונד בטני. הרחם עולה לכיוון הבטן באופן א־סימטרי, לכיוון ימין, כך שחלקו הימני גבוה יותר מחלקו השמאלי.
  • התכווצויות הרחם מתרחשות החל מתחילת ההיריון, אבל באמצע ההיריון כבר ניתן לחוש אותן על פני הבטן. ההתכווצויות הללו תוארו לראשונה בשנת 1882 על ידי המדענים ברקסטון והיקס, ומכאן השם שניתן להן. לקראת הלידה עולה תדירותן והן הופכות לסדירות, מה שמקשה על הצוות המיילד להבדיל בינן ובין צירי לידה אמיתיים, שבפועל משנים את פתח צוואר הרחם ומקצרים אותו.
  • הפרשות: עם תחילת הלידה, ה"פקק" הסוגר את צוואר הרחם נפלט החוצה בצורת הפרשה דמית חומה, הנקראת Bloody Show. עם תחילת ההיריון נפסק הביוץ בשחלות ומכאן שבתקופת ההיריון אין וסת. בנרתיק ובצוואר הרחם חלה עלייה במספר הבלוטות ובהפרשותיהן ולכן תיתכן הפרשה לבנה סמיכה מהנרתיק. כמו כן, ישנה ירידה בחומציות הנרתיק ועקב השינוי במערכת החיסונית הכללית ייתכנו מקרים של פטרת בנרתיק ודלקות בדרכי השתן.
  • השדיים גדלים ולעתים מפרישים נוזל סמיך צהבהב הנקרא "קולוסטרום",   השונה בהרכבו מחלב אם. הפטמות משנות את צבען והופכות כהות יותר ותיתכן בליטת ורידים מתחת לעור.

 

דופן הבטן והעור
במהלך ההיריון ייתכנו שינויים פיגמנטיים בעור. השכיחים ביותר הם:

  • קו חום אמצעי הנמתח מהטבור ומטה והופעה של כתמים חומים בצוואר ובפנים, שנעלמים בדרך כלל לאחר הלידה.
  • אצל רוב היולדות מתפתחים קווים אדמדמים שקועים בעור הבטן, הנקראים בשפה מקצועית "סטרייה"
  • אצל חלק קטן מהיולדות מופיעה בליטה באמצע הבטן, בעת מאמץ או הפעלת שרירי הבטן, שמקורה בסטיית שרירי הבטן הצדה.

• בכף היד עלולה להתפתח פריחה אדומה (אריתמת כף היד). על הפנים, החזה והצוואר מופיעות נקודות אדמדמות, הנראות כמו זרועות של עכביש ומכאן שמן - "ספיידר אנגיומה".

 

שינויים מטבוליים
עלייה במשקל היא דבר טבעי ומקובל בהיריון מכיוון שנפח הדם עולה, השדיים גדלים והגוף מתמלא בנוזלים. גם הצטברות של שומן תורמת חלק קטן לעלייה במשקל.

  • בשליש הראשון להיריון נוספים למשקל 1 עד 2 ק"ג, בשליש השני נוספים לו 5 עד 10 ק"ג בממוצע וכך גם בשליש השלישי להיריון.
  • במהלך ההיריון אוגר הגוף כמות גדולה של מים. הסיבה לכך היא ירידה בסף הצימאון - מה שגורם לשתיית יתר - ואגירת מים ומלחי נתרן דרך הכליות.
  • נפח הנוזלים בעת הלידה מגיע ליותר מ־ 5 ליטרים (!) העובר, יחד עם השליה ומי השפיר, אוגרים 3 ליטרים וחצי, ואילו נפח הדם האימהי, יחד עם הרחם והשדיים, אוגרים 3 ליטרים נוספים. כל אלה, בנוסף ללחץ הרחם על הוורידים האגניים, מביאים לידי התפתחות של בצקות מהקרסוליים ומעלה.לפעמים הבצקת היא חלק מהתמונה הקלינית של רעלת הריון, אך אז התופעה הזו מלווה גם בלחץ  דם גבוה.
  • ההיריון הוא גם פוטנציאל להתפרצות של סוכרת, שעלולה לפגום באיזון הגופני במהלך ההיריון. כ־ 2% עד 3% מהנשים ההרות עלולות לפתח סוכרת בתקופת ההיריון, החולפת ברוב המקרים לאחר הלידה. מאידך, מתחילת ההיריון עולה רמת האינסולין בגוף - כתוצאה מהפרשת יתר מבלוטת הלבלב - המביאה לרמות סוכר נמוכות במהלך צום. באמצע ההיריון כבר ניכרת עלייה ברמת ההורמונים השלייתיים, הגורמים להתנגדות לאינסולין ומקשים על פינוי הסוכר מהדם לכבד ולתאים. מכאן שאצל חלק מהנשים דווקא מסתמנת עלייה ברמת הסוכר בדם.

 

שינויים המטולוגיים
הדם מורכב מנוזל הקרוי פלסמה ומכדוריות אדומות הנקראות אריתרוציטים.

  • במהלך ההיריון עולה נפח הדם - הן כתוצאה מעליית נפח הפלסמה והן כתוצאה מייצור מוגבר  של האריתרוציטים במוח העצם. קצב העלייה של נוזל הפלסמה גבוה פי כמה משיעור ריבוי הכדוריות האדומות, ומכאן הירידה בריכוז הכדוריות, אשר באה לידי ביטוי באנמיה. בבדיקות הדם תירשם ירידה ברמת ההמוגלובין וההמטוקריט. מצב של אנמיה מוגדר כאשר רמת ההמוגלובין קטנה מ־ 11 גרמים ל־ 100 סמ"ק דם. בגלל הסיכון ללקות באנמיה, בהיריון נדרשת דיאטה עשירה בברזל, אולם היא אינה מספיקה. בשליש הראשון להיריון האל־וסת מעלה את רמת הברזל בגוף, אבל החל מהשליש השני, עם העלייה בנפח הדם ומיהול הברזל, יש צורך בלתי נמנע בנטילת תכשירי ברזל. אגב, במהלך הלידה מאבדת היולדת דם בכמות של כחצי ליטר. בלידה של תאומים או במהלך ניתוח קיסרי מאבדים כליטר דם. גם צריכת הברזל בהריון ע"י העובר גדלה ומביאה לירידה ברמתו.
  • תופעה נוספת בהיריון היא נטייה לקרישת יתר של הדם, שמתרחשת כתוצאה מעלייה בגורמי הקרישה. מסיבה זו אין לשכב במיטה, למעט במצבים מסוכנים של צפי להפלה או לידה מוקדמת. שכיבה במיטה ללא פעילות אינה מומלצת ואף מלווה בסיכון לקרישי דם.

 

המערכת החיסונית

  • המנגנון החיסוני (האימונולוגי) עובר דיכוי בהיריון לצורכי הגנת הגוף מפני דחיית ההיריון ומניעת הפלה. בנוסף, ההיריון נחשב למעין "השתלה" של גוף חצי זר בתוך גוף האישה. מסיבה זו גוברת הנטייה לזיהומים ויראליים וחיידקיים בגוף האישה.
  • לכן, מומלץ לקבל חיסונים לפני הכניסה להיריון. חיסון נגד שפעת אפשר לקבל גם במהלך ההיריון, אבל מומלץ לעשות זאת לאחר השליש הראשון של ההיריון. החיסון נגד שפעת חשוב בעיקר לנשים מעשנות, או לכאלה הסובלות מבעיות ריאתיות שונות.

 

הלב ומערכת כלי הדם

  • לחץ הדם יורד בתחילת ההיריון ומכאן הנטייה לחולשה ולעייפות. מאמצע ההיריון לחץ הדם מתחיל לעלות והוא חוזר לערכים הנורמליים בשבוע ה־ 36.
  • תנוחתך משפיעה על לחץ הדם: בזמן ישיבה לחץ הדם גבוה יותר מאשר בשכיבה. על פי ההנחיות הרפואיות של ארגון המיילדים האמריקאי והבריטי, יש למדוד לחץ דם אצל אישה הרה בישיבה או בשכיבה בזווית של 45 מעלות, עם מד לחץ דם בגובה לב היולדת, לאחר מנוחה קצרה ובאווירה שקטה. בזמן הלידה הדופק של היולדת עולה ב־ 15 פעימות לדקה.
  • אצל 90% מהנשים עלולה להישמע אוושה (רשרוש) בהאזנה מעל הלב, כתוצאה מעלייה במעבר הדם דרך מסתמי הלב. לקראת מועד הלידה, תנוחת השכיבה המומלצת ביותר היא על צד שמאל, זאת בגלל הווריד המרכזי, שנמצא בצד הימני של הגוף ומנקז את הדם מהגוף ללב. שכיבה על צד ימין או על הגב גורמת ללחץ של הרחם על הווריד המרכזי והדבר גורם לירידה בהחזר הדם הוורידי בלב ולירידה בתפוקת הלב - ומכאן גם לירידה בזרימת הדם לרחם ולשליה.

 

מערכת העיכול, הכבד וכיס המרה

  • העלייה ברמת הורמון הפרוגסטרון מביאה לידי ירידה בהתכווצויות של המעי (פריסטלטיקה) ולכן, במהלך ההיריון יש נטיית יתר לעצירות ולהאטה של תהליך התרוקנות הקיבה.
  • מאידך, ישנה גם ירידה בכיווץ כיס המרה, הגורם לשקיעת המרה, לעודף כולסטרול ומלחים, ומכאן גם לאבני מרה.
  • הלחץ של הרחם על הקיבה והוושט, יחד עם ההאטה בתהליך התרוקנות הקיבה, הם אלה שגורמים למקרים רבים של צרבות בהיריון.
  • העלייה ברמות מלחי המרה גורמת להופעה של גרד מתפשט, שיוצר תחושת אי נוחות.

 

פה ולסת

  • בהיריון מופיעה נפיחות בחניכיים, אשר חולפת לאחר הלידה.
  • כמו כן, ישנה נטייה לדימומים בעת צחצוח השיניים.
  • הירידה במערכת החיסונית מגבירה את שיעורי העששת בהיריון ואת הנטייה ללקות בדלקות חניכיים. חובה לטפל בבעיות הללו, שכן חוסר טיפול עלול לגרום להתפתחות סיבוכים בעת ההיריון.

 

המערכת ההורמונלית

  • במהלך ההיריון ובזמן ההנקה חלה עלייה ברמת ההורמון פרולקטין (הורמון החלב), ולכן לעתים ישנן הפרשות מהפטמות.
  • גם כמותו של הורמון הגדילה גדלה, והוא עשוי לגרום לשינויים בתפקוד בלוטת התריס - בעיקר לאחר הלידה. בחלק מהמקרים התופעה הזו מגבירה דיכאון לאחר לידה.

 

מערכת השרירים והעצמות

  • בהיריון קיימת עלייה במוביליות הפרקים, בעיקר בעצמות האגן, שגורמת לכאבים. הכאבים הללו חולפים לאחר מנוחה.
  • החוליות גם כן אינן יציבות וגורמות לכאבים בגב התחתון.
  • אי היציבות בחוליות הצוואר גורמת ללחץ על העצבים ולהירדמות החלק העליון של הזרועות והכתפיים. בצקות פנימיות בתעלות העצבים של ידיים ורגליים מסבירה את המקרים הרבים של כאבים ושל תחושת נימול בכפות הידיים ו/או ברגליים.

 

לסיכום
גופך עובר שינויים רבים במהלך ההיריון, שאת חלקם את מרגישה בעצמך וחלקם באים לידי ביטוי בבדיקות מעבדה. לרוב, השינויים הללו אינם מסכנים אותך או את התפתחות העובר. מומלץ להתייעץ עם רופא הנשים המטפל בכל מצב אשר נראה חריג.