צהבת היילוד

צהבת
אחת הבעיות השכיחות ביותר אצל היילוד החולה והבריא היא הצהבת.

הצהבת היא תוצאה של "צביעת העור" על ידי חומר פיגמנטי המיוצר בגוף וקרוי בילירובין. הבילירובין הוא חומר כימי הנוצר מפירוק כדוריות הדם האדומות המתיישנות. בעזרת תהליכים כימיים שונים המתרחשים בכבד מורחק הבילירובין ממחזור הדם ומופרש לתוך מערכת העיכול. ממערכת העיכול הוא מופרש עם הצואה. חלק קטן של הבילירובין המגיע למערכת העיכול נספג חזרה למחזור הדם. ייצור יתר של בילירובין או עיכוב בהפרשתו יגרמו להצטברותו בגוף. כבד היילוד אינו בשל מספיק, ולכן התהליכים הגורמים להפרשת הבילירובין הם אטיים.

לסיכום: הצטברות הבילירובין היא תולדה של הפער בין קצב ייצור הבילירובין מהכדוריות האדומות הנהרסות לבין יכולת הכבד להפרישו.

 

סוגי צהבת:

  • הצהבת הפיזיולוגית של הפג והיילוד:  זוהי הצהבת שאינה מסכנת את בריאותו של התינוק והיא נגרמת מחוסר בשלות הכבד. בצהבת זו יעלה הבילירובין בהדרגה עד שיא ביום החמישי לאחר הלידה והחל ממנו תחול ירידה אטית והדרגתית עד היום ה-14.
  • הצהבת הפתולוגית של הפג והיילוד: תוגדר כצהבת שאינה עונה על המדדים של הצהבת הפיזיולוגית. היא אינה צפויה ועלולה לסכן את בריאות התינוק. הצהבת הפתולוגית נגרמת כתוצאה מתנאים המעודדים הרס מוגבר ולא צפוי של כדוריות דם אדומות ו/או הפוגעים בתפקוד הכבד.

 

השלכות בילירובין גבוה בדם:
הבילירובין עלול לחדור לאיברים בגוף ולגרום לנזק. כאשר הוא חודר למוח הוא עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים, ולכן יש חשיבות רבה לטיפול.

 

תהליך זיהוי הצהבת:
בכל בוקר עוברות אחיות המחלקה בין התינוקות ובוחנות את צבע עורם. לתינוק שצבע עורו נראה צהוב, אנו משתמשים בשיטה חדשנית , לבדיקת הצהבת הילוד במכשיר ששמו "מינולטה", המכשיר בודק את צבע עור התינוק ורק אם תשובת הבדיקה גבוהה נלקחת בדיקת דם לבדיקת רמת הבילירובין, המתבצעת באמצעות דגימת דם בקפילרה מהעקב של התינוק. לאחר קבלת תוצאות המעבדה, רופא המחלקה בודק אותן ובמקרה של ערכים גבוהים בדם נותן הוראות למעקב או לטיפול בצהבת.

 

בירור צהבת כולל את בדיקות הדם הבאות:

  • ספירת דם
  • בילירובין ישיר
  • סוג דם וקומבס
  • G6PD

 

הכנת ההורים:
לפני הטיפול, יקבלו ההורים הסבר נרחב על הצהבת ועל הטיפול, על  זמני הנקה וקריאות להנקה בזמן שהתינוק בוכה.

 

טיפול בצהבת היילוד - פוטותרפיה:
מכשיר הפוטותרפיה מקרין אור בטווח הגל הכחול. הטיפול בפוטו הופך את הבילירובין הבלתי ישיר ששוקע בעור (ולכן הצבע הצהוב) לבילירובין פחות רעיל ומופרש בכבד, ללא צורך בתהליכים כלשהם. הבילירובין הזה מופרש במעי ואם אין פעילות מעיים מספקת, הוא יכול לחזור ולהפוך לבילירובין רגיל ולהיספג בחזרה בדם.
התינוק שוכב, ללא ביגוד, כשהאור במרחק  20-30 ס"מ מגופו (אחרת היעילות יורדת באופן משמעותי ביותר). עיני התינוק צריכות להיות מכוסות מפני האור ויש לכסות את איברי המין שלו.

 

תופעות הלוואי של הפוטותרפיה:

  • איבוד נוזלים מוגבר  (ולכן רצוי להיניק לעתים קרובות).
  • שלשולים
  • קושי בשמירה על חום גוף
  • כיסוי העיניים נודד וחוסם את האף או הפה של התינוק

 

מהלך הטיפול יבוצעו:

  • מעקב אחר חום גופו של התינוק.
  • שקילה יומית כדי לוודא שאין ירידה גדולה מדי במשקל.
  • הגדלת כמות הנוזלים שהתינוק מקבל, מחמת איבוד נוזלים מוגבר בזמן הטיפול.
  • תינוק הנמצא בטיפול הפוטותרפיה יצא להנקה לפי צורך.

 

במקרים שערכי הבילירובין גבוהים מאוד, נדרשת פעילות מסיבית. התינוק יועבר לפגייה ושם תתבצע החלפת דם, חלקית או מלאה. במקרים כאלה, יקבלו ההורים הסבר מפורט על הנעשה וכן יחתמו על הסכמה לביצוע הפעולה. לאורך כל הפעולה ולאחריה, יקבלו ההורים תמיכה והסבר מצוות המחלקה.