התפתחות הרך הנולד

התפתחות הרך הנולד

אחת הציפיות הגדולות שלנו כהורים היא שתתפתח בינינו ובין ילדינו תקשורת טובה. אנו שואפים לקשר אמיתי המבוסס על אמון הדדי וקרבה. קרבה זו נוצרת בדרכים שונות: ליטוף, טיפול, מבט, חיוך, שיחה ועוד.
כל אלו מתרחשים במהלך משחק ופעילות משותפת של הורים וילדים.

במהלך פעילות משותפת ההורים והילד מכירים זה את זה באופן שונה וחדש: מגלים מה העדפותיו ומכירים צדדים שאינם נחשפים בחיי היום יום. היכרות כזו בונה את חוויית ה"יחד" ויש לה השלכה רבה על מהות היחסים הנבנים ועל הקשר בשנים הבאות.
למעשה, אנו מבצעים פעילויות עם התינוק/ת שלנו בכל מקרה, מבלי להשקיע בכך יותר מדי מחשבה או לדעת תיאוריות שונות. אולם מודעות יכולה להביא לידי מיקוד טוב יותר של הפעילות שלנו עם התינוק והפעלה תנועתית טובה יותר, ובכך לתרום להתפתחותו הכללית.
פעילות משותפת יכולה להתרחש בבית, אך אפשר וכדאי להעשיר אותה גם במפגשים קבוצתיים עם מומחה להתפתחות הגיל הרך, כפי שנעשה כיום בכמה מרכזי העשרה להורים ותינוקות ברחבי הארץ. זאת בגלל המודעות והרצון הגובר של ההורים לדעת יותר ולפעול טוב יותר.

ללמוד, ללמד וליהנות - במקביל
גידולו של ילד הוא משימה מורכבת מאוד, מצד אחד, אך גם אחת המשימות המספקות ביותר בתבל. מצד שני, ודווקא משום שאנו מצויים בתקופה של ריבוי ידע ואמצעים, רצוי לנו, כהורים, ללמוד לעשות "סדר" בדברים: לדעת מה חשוב יותר בכל שלב ושלב, ולסנן את מה שאנחנו קונים (רובנו קונים הרבה יותר ממה שהילד באמת צריך).
כל פעילות משותפת להורים ותינוקות היא בראש ובראשונה הנאה משותפת וזמן "נטו" תינוק-
הורה, אך פעילויות בסגנון "הפעלה", על תקן של הנאה בלבד, חסרות את הערך המוסף שיש בפעילויות שבהן, מעבר לפעילות תנועתית משותפת, יש גם למידה. הידע שההורה רוכש בהפעלות מגביר את ההנאה ממשחק משותף עם התינוק, ואת היכולת שלו לשים לב להתפתחותו. למידת ההורה חשובה, לא משום שעלינו "ללמוד להיות הורים", אלא כיוון שאנו רוצים להיות "הורים טובים יותר", דבר שכולנו שואפים אליו: לעשות את הדברים נכון יותר, ולא לפספס את הפלא ושמו "התפתחות" הצומח לנגד עינינו.
לא לחינם נודעת חשיבות מיוחדת לשנים הראשונות: 5 השנים הראשונות הן השנים המעצבות, הקובעות לא רק את התפתחותו הרגשית של הילד אלא גם את ההתפתחות השכלית (ילד מפתח קרוב ל־ 50% ממנת משכלו עד גיל 4), כאשר בשנתיים הראשונות ההתפתחות השכלית היא חלק בלתי נפרד מההתפתחות הסנסו־מוטורית.התינוק לומד בעיקר דרך התנסות פעילה וחוויות תחושתיות ותנועתיות שהוא רוכש, אם בהתנסות עצמית, אם בחיקוי ופעילות מכוונת שלנו עמו ואם בסיוע קל מצדנו, כאשר אנו "מתווכים" בין ההתנסות העצמית שלו לידע שלו על העולם.

עיקר הפעילות המשותפת וההעשרה - בפרט בשנה הראשונה - היא דווקא בלתי אמצעית. יותר מאשר רכישת צעצועים יקרים, חשוב לדעת שמשחקו של התינוק מתחיל בגופו, בהיכרות עם חושיו. הוא מתמקד בתגליותיו: ידיו, רגליו, קולו. זה הזמן להשתעשע עמו במשחקי ידיים, במשחקי אצבעות ורגליים ובמשחקי קול. גם תוך כדי הטיפול היומי חשוב לדבר אליו, לעסות את איבריו, לאפשר לו למשש חפצים ומרקמים שונים, לשחק בהבעות פנים ובמשחקי "קוקו" והשמעת קולות, לשיר ולדקלם לו ולהשכיב אותו בכל הזדמנות על הבטן בשעות הערות. השכיבה על הבטן מאפשרת את חיזוק חגורת הכתפיים ואת יכולת הרמת הראש לצורך התבוננות על הסביבה.

בשלב הבא (4-8 חודשים) התינוק מסוגל להתנועע באופן חופשי יותר, מתהפך ולקראת סוף תקופה זו מתיישב ומתחיל לזחול, עולמו התחושתי מתרחב ויכולת הפעולה משתכללת. אפשרויות המשחק מגוונות יותר עתה: זה הזמן לעודד לזחילה (למשל: להניח חפץ במרחק לא גדול ולגרות את התינוק שיבוא לקחת את החפץ), לפזר כריות על הרצפה, להעביר חפצים ממקום למקום, לשחק במשחקי מסירה מיד ליד ("תן — קח"), לחקות קולות בעלי חיים וכד'.

לקראת גיל שנה כשהתינוק מסוגל לשבת בכוחות עצמו, זה הזמן לתת לו קוביות פשוטות, משחקי הכנסה והוצאה ומשחקי הרכבה פשוטים. בבניית מגדל מקוביות, למשל, יש הרבה יותר מהפעילות המוטורית שבבנייה עצמה. גלומות בפעילות כזו הבנות חשובות, כמו ההכרה בכך שיש לשמור על קו אמצע לשם איזון המגדל ועוד.

בגיל שנה עד שנה וחצי התופעה האופיינית ביותר אצל התינוק היא חיפוש אחרי החדש והנעלם, ולכן כדאי להכין עבורו הפתעות: מגירות ומדפים נמוכים עם כלים שבהם יוכל לשחק, ולהקדיש לו מגירה במטבח ובה מחבתות, סירים וכלי פלסטיק ועץ שיוכל לשחק בהם.

לקראת גיל שנתיים מתפתח התיאום בין עין ליד וכדי להמשיך לפתח אותו אפשר להתחיל במשחקי השחלת חרוזים, פזלים מתאימים, משחקי זיהוי ומיון (גם מיון הסכו"ם במטבח הוא מיון) ומתן שמות. כדאי ליזום משחקים שבהם הילד מתבקש להצביע על איברי גופו ועל חפצים אחרים בסביבתו.

גם משחקים ושהייה משותפת עם התינוק בחוץ ובגן השעשועים הם בעלי חשיבות עליונה לפיתוח שליטה בשרירי הגפיים והגו, שיווי משקל והביטחון העצמי של הילד. משחק על הדשא או בארגז החול מאפשר מפגש עם מרקמים חדשים ומרתקים ומגע בחומרים אחרים. התינוק יפיק מפעילויות אלו ודומות להן תועלת רבה לאין ערוך מאשר מצפייה פסיבית בטלוויזיה או בווידיאו, גם אם זו תהיה הקלטת המוצלחת ביותר (אלא אם כן נודה בכך שהמטרה היא השגת פסק זמן של כמה דקות עבורנו).

אם כך, השכיבו את התינוק על השטיח, הניחו בסביבתו צעצועים אחדים (לא כמות רבה שתבלבל אותו ותגרום לו "לקפוץ" מדבר לדבר), רדו גם אתם לשטיח, שחקו, דברו ושירו עמו, צאו החוצה. הוא ייהנה מכך, אתם תיהנו מכך - ושניכם תצאו נשכרים.